בלוג איור וקומיקס של אביב אור
עכשיו באתר!
רשימת תפוצה
כעת ניתן לקבל עדכונים מהבלוג ישירות לתיבת הדואל שלכם. להצטרפות, נא להקליד את כתובת הדואל [אימייל] שלכם כאן
:
רוצים עוד קומיקס שלנו?
מחפשים חוברות קודמות של הסטודיו? לא יכולים להגיע לדוכן הבא? התקשרו לחנות קומיקס עוד היום.
כתובות, טלפונים ושאר ירקות
כתובות, טלפונים ושאר ירקות
|
5.2.2010 
מחשבות על כתיבה 3 תסריט קומיקס - עלילה מפורטת מול תסריט מלא.  בפעם הקודמת (אי אז לפני קרוב לשנתיים... וואו!) דיברתי על עלילה כללית כדרך לכתיבת קומיקס. הפעם החלטתי לדבר במקביל על העלילה המפורטת והתסריט המלא - שתי השיטות היותר נפוצות כיום. לטובת הנושא הצטיידתי (לאחר חיפושים ארוכים) בתסריט של ארינאה #2 - שנכתב כעלילה מפורטת, ושל דדליין #1 - שנכתב כתסריט מלא. שנתחיל? אז מה ההבדל בין שתי השיטות? פשוט מאוד: עלילה מפורטת מכילה רק את תיאורי הפאנלים. תסריט מלא מכיל גם את הטקסט שיופיע על עמודי הקומיקס, שזה כולל בלוני דיבור ומחשבה, תיבות טקסט, הערות שוליים וגם רעשים וקולות שונים ("בום!" "ספלוטש"). עם עלילה מפורטת, הטקסטים נכתבים לאחר ציור הקומיקס. למה לכתוב בשיטה זו או אחרת? לדעתי הכל חוזר למידת שיתוף הפעולה בין הכותב לצייר. תסריט מלא נראה בעיניי (ככותב) כמוצר מוגמר. הוא מכיל את כל המידע הנחוץ לשאר היוצרים, מעטים או רבים ככל שיהיו, לסיים את היצירה והמשך המעורבות שלי בתהליך נותרת בגדר אופציה בלבד. לדוגמא, מתוך הקומיקס שמופיע כאן זכיתי לראות רק עמודים בודדים לפני שהחוברת עלתה לרשת. את המוצר הסופי בעצם ראיתי לראשונה רק חודשים מאוחר יותר, כשאתר Wowio פתח את דלתותיו הוירטואליות בפני גולשים הנמצאים מחוץ לארה"ב. עם עלילה מפורטת אני משאיר את כתיבת הטקסטים לשלב מאוחר יותר בתהליך בו אני כבר יודע איך ייראה כל עמוד. בהמשך נראה איך המידע הזה משפיע על הכתיבה. בעקרון, כאחד שאוהב את האופי השיתופי שביצירת קומיקס, אני מעדיף לרוב את העלילה המפורטת על תסריט מלא. עם זאת, עבור חוברת כמו דדליין נתתי לאביב תסריט מלא מאחר ולדעתי שפת הגוף והבעות הפנים של הדמויות היוו חלק משמעותי בהצלחת החוברת, והעובדה שהיא ידעה מראש בדיוק מה נאמר איפשרה לה להתאים מגוון רחב של הבעות למצבים השונים. ידע זה כח בואו נעשה תרגיל קטן. נניח שאני מתחיל תסריט כך: פאנל 1: אביב וערן יוצאים מחנות בקניון. תעצמו עיניים לרגע ונסו לדמיין איך ייראה פאנל כזה. יש לכם תמונה בראש? יפה. עכשיו נסתכל על גרסת התסריט המלא: פאנל 1: אביב וערן יוצאים מחנות בקניון. -- ערן: אני לא מאמין שעשית לי את זה! כיצד השתנתה התמונה? בתור התחלה אנחנו יודעים שערן מדבר, והוא לא מרוצה במיוחד בסיטואציה הנוכחית אז ההבעה ושפת הגוף שלו ישתנו בהתאם. ואביב? אולי היא מרגישה קצת אשמה? אולי אפשר לראות את זה על פניה? ועוד פעם אחת: פאנל 1: אביב וערן יוצאים מחנות בקניון. -- ערן: אני לא מאמין שעשית לי את זה! -- אביב: תפסיק להתבכיין! -- אביב: לא עשיתי לך כלום. במחשבה שניה, אולי אביב לא מרגישה כל כך אשמה... בחלק הראשון של מחשבות על כתיבה ציינתי כלל מאוד חשוב: לציירים אין את היכולת לקרוא את מחשבות הכותב. הם לא יודעים את מה שאתם יודעים, אלא אם כן תספרו להם. זה אומר שאם אנחנו בוחרים לא לכלול את הטקסטים בתסריט עלינו לפצות על כך בתיאורי הפאנלים עם כל המידע שניתן להסיק מהם. באותה מידה, הכללת הטקסטים יכולה לחסוך מאיתנו תיאורים מורכבים. קחו לדוגמא את עמוד 6 מתוך דדליין #1, במהלכו ערן מדבר בטלפון החירום הסודי. עם תחילת השיחה מופיעה בתסריט ההערה הבאה: "במשך שיחת הטלפון תוכלי לבחור אם להראות רק את ערן או גם את אביב ברקע מגיבה למה שהיא שומעת." כך זה נראה בתסריט:  שימו לב שאין בכלל תיאורים של אביב (מאחר והשארתי בידי אביב את ההחלטה להוסיף אותה) וכמעט שאין תיאורים של ההבעות של ערן. עם ציירת בעלת כשרון מוכח באפיון דמויות, מי אני שאתערב?! כך זה נראה בקומיקס:  נסו לדמיין איך היה עליי לתאר כל פאנל אם לא הייתי מצרף את הטקסטים על מנת להגיע לאותה תוצאה. שימו לב במיוחד לכך שגם בפאנל הראשון וגם ברביעי ניתן לתאר את תגובתו של ערן כמופתע, אבל כולנו יודעים שיש יותר מסוג אחד של מופתע. ועוד דוגמא אחת לפני שממשיכים, הפעם מזווית הצייר. לפני זמן מה, במסגרת אחד הפרוייקטים עליהם עבדתי, הייתי צריך לצייר סוחר סמים שנורה בראשו נופל למדרכה. בהתחלה, בהתבסס על תיאורי הפאנלים, תיארתי לעצמי סצינה אלימה עם מבט מבועת וגוף שנזרק קדימה בברוטאליות מההדף, אבל אז קראתי את תיבות הטקסט שהיו צריכות להופיע בפאנל שתיארו את החוויה כנפילה לזרועותיהם של מלאכים. על בסיס הטקסט חיפשתי תנוחה חדשה, עם הזרועות מונפות לצדדים ותחושה של הילוך איטי כמעט. התוצאה מופיעה כאן. את משלימה אותי! קומיקס זה שילוב של תמונות ומילים כאשר, תיאורטית (או אידיאלית), האחד אמור להשלים את השני. ככותב, אחד הדברים שאני לא רוצה לעשות זה לתאר את מה שרואים בתמונה. זה מיותר ומעצבן. המטרה שלי היא להשלים את התמונה עם מה שלא ניתן לראות, ולפעמים להבהיר מעט את מה שלא לגמרי מובן מהאומנות. אבל איך אני אמור לעשות זאת כאשר התמונה עדיין לא צויירה? תמיד יהיה פער בין הדמיון שלנו לביצוע של הצייר, והוא רק יגדל ככל שניתן לצייר יותר חופש. שיטת העלילה (בין אם מפורטת ובין אם לא) מאפשרת לכותב לראות את האומנות לפני כתיבת הטקסטים. בצורה זו ניתן להעריך אם תיאור של מקום יעסוק יותר במראה שלו או בהיסטוריה שלו, אם דמות אחת תסביר לשניה מה היא עושה או תדבר על משהו לגמרי לא קשור, אם משהו שמתרחש בצד בולט מספיק או שכדאי להוסיף איזה רעש או משפט שימשוך את תשומת לב הקוראים לכיוון, וכן הלאה. בין אם במודע ובין אם לא, האפשרות לראות את העמוד הגמור משפיעה על הטקסטים בצורות שונות. לדוגמא, בעמוד 16 של ארינאה #2 סנת'יוס ואג'א-לן אמורים לנהל שיחה עניינית עד שסנת'יוס מזכיר את מאריק בפאנל השלישי. אחד הדברים אליהם לא התייחסתי בתסריט היה התאורה במערות החשוכות בו נמצאו הדמויות באותו זמן, אבל אביב - שכציירת מקצועית חייבת לקחת בחשבון פרטים שכאלו - נתנה להם לפיד. כשישבתי לכתוב את הטקסטים לסצינה, הלפיד בעצם נתן לי משהו עליו יוכלו הדמויות לדבר. אין לי מושג כיום על מה הם היו מדברים אם הייתי כותב את הטקסטים מראש.  בעמוד 21 של אותה חוברת, הפאנל החמישי מראה את אג'א-לן וסנת'יוס מתכוננים להיתקלות עם חבורת גובלינים. במקור זה היה אמור להיות פאנל שקט שמראה את המתרחש בזמן שיחה בין מאריק לדאנארה, אבל אביב בחרה לעשות את הפאנל הזה גדול יותר מהשאר וציירה את אג'א-לן עם הפנים לכיוון סנת'יוס (במקום לכיוון ממנו יגיעו הגובלינים). די היה בכך כדי לוותר על דיון ארוך יותר בין מאריק לדאנארה ובמקום זאת לתת לאג'א את ההזדמנות להפגין קצת כישורי מנהיגות.  אפשר להצביע על עוד הרבה דוגמאות כאלו שאולי נראות קטנות, אבל כשאוספים את כולן יחד מקבלים תוצאה מאוד שונה מאשר "מה שיכול היה להיות אם..." עבורי זה מרגיש הרבה יותר כמו יצירה משותפת בדרך זו. בקטנה... כמה נקודות לסיום: 1. בין אם על גבי התסריט ובין אם בנפרד, כדאי לכתוב לפחות באופן כללי על מה הדמויות מדברות, במיוחד אם יש סיכוי טוב שיעבור הרבה זמן עד שתראו את האומנות ותצטרכו להיזכר מה התכוונתם שיקרה שם (ובדרך כלל זה אכן לוקח הרבה זמן). 2. דבר נוסף שצייר לא יכול להתחשב בו כשהוא מקבל ליד רק עלילה זה כמה טקסט אמור להיכנס בכל פאנל. בתסריט של ארינאה ניתן למצוא מספר בקשות במקומות שונים להשאיר יותר מקום לטקסטים. (ואז אני מקבל משהו כמו הפאנל המצורף עם הערה בסגנון: "תראה כמה מקום יש לטקסט. איזה יופי! טקסט, טקסט, טקסט...")  3. החלוקה הזו לשיטות כתיבה היא מאוד כללית ובסופו של דבר כל כותב מוצא את הדרך שלו. אפשרי, למשל, שכותב שהגיש תסריט מלא יחזור "לשפץ" את הטקסטים אחרי שהחוברת צויירה. מטרת המאמרון, כפי שהכותרת מרמזת, היא רק לספק לכם חומר למחשבה. עד כאן להפעם! בפעם הבאה (שבשאיפה תהיה בעוד הרבה פחות משנתיים...) נדבר קצת על פורמט ואחר כך נסתכל על תיאורי פאנלים. כמו תמיד, תגובות/הערות/הארות/שאלות יתקבלו בברכה פה או באימייל. תגובות |
|
|